גז"ד לשני אחים אשר אחד מהם נאשם בהריגה ועוד, והשני, בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ועוד

1.         לאחר שמיעת ראיות הורשע הנאשם מס' 1 בנהיגה ללא רשיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א)+38(1) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961 (להלן - "הפקודה"); שימוש ברכב ללא רשות, עבירה לפי סעיף 413(ג) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן  - "החוק") והריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק.

            הנאשם מס' 2 הורשע בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי הסעיפים 333+335 לחוק ו תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק.

            לאחר ששמעתי את טענות באי כח הצדדים לענין העונש, ניתן בזה גזר הדין ביחס לשני הנאשמים.

2.         העובדות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ועל שום כך לא אחזור עליהן כאן.  

3.         טענות המאשימה לענין העונש

א.         באת כח המאשימה, עו"ד גב' הילה אייזנבנד, הגישה לבית המשפט את גליון הרשעותיהם הקודמות של שני הנאשמים, המוצגים ת/59, ת/60, ות/62 וכן הגישה את כתב האישום, הכרעת הדין וגזר הדין ב תיק פלילי שבו הורשע הנאשם מס' 1 ונגזר עליו מאסר על תנאי. (המוצג ת/61). 

ב.         באת כח המאשימה טענה כי מגליון הרשעותיו הקודמות של נאשם מס' 1 עולה כי מדובר בעבריין מועד. לנאשם זה 17 אישומים בגין ביצוע 28 עבירות למן שנת 1985.  עו"ד אייזנבנד טענה כי המאפיין את הרשעותיו הקודמות של נאשם 1 הוא המסוכנות הרבה הנשקפת מהם מן הנאשם. "האלימות, כפי שניתן לראות, אינה זרה לו, עיקר העבר שלו הינו בעבירות אלימות, יש גם עבירות סמים ורכוש".                

            באת כח המאשימה טענה כי עיון בגליון ההרשעות מלמד שגם כאשר היו תלויים ועומדים כנגד נאשם 1 מאסרים מותנים לא היה בכך כדי להרתיעו והוא המשיך לעבור עבירות פעם אחר פעם. הנאשם 1 ריצה עונשי מאסר 7 פעמים. "כל אלה מעידים על כך שמדובר על אדם שהוא אלים ומסוכן לציבור ויש להרחיקו מהחברה כדי להגן עליה מפניו".

ג.          באת כח המאשימה טענה כי אין בעובדה שקדם למעשה הריגתו של המנוח אירוע שהתרחש במטע הזיתים, אירוע שבו נדקר הנאשם 1 מידיו של המנוח, כדי לשמש נסיבה לקולא בנסיבות הענין. "נקמה בעקבות אירוע אחר אינה מקימה נקודות זכות".  אדרבא, פתרון הסכסוך בדרך שנבחרה על ידי הנאשם, כמפורט בהכרעת הדין, דרך שבסופה מצב המנוח את מותו בשל כך שנדקר למוות על ידי הנאשם מס' 1, הינה נסיבה לחומרא.

ד.         עו"ד גב' אייזנבנד הוסיפה וטענה כי גם העובדה שבעת המרדף אחרי המנוח לא נשא הנאשם 1 סכין והסכין הוצאה מידיו של המנוח, גם עובדה זו אינה מהווה נסיבה לקולא. זאת, משום שבהכרעת הדין נקבע כי הנאשם 1 השתלט על הסכין, זו היתה בידו ולכן לא היה כל מקום לעשות בה שימוש ולא היתה כל סיבה לדקור את המנוח.

            אלא שהנאשם 1 בחר לדקור את המנוח שלוש פעמים , בישבנו, ברגלו ולבסוף בלבו וגרם להמתתו.

ה.         באת כח המאשימה טענה כי הואיל ולא מדובר כאן במקרה גבולי, ולאור קביעות בית המשפט כי אין שחר לטענת ההגנה העצמית שנטענה על ידי הנאשם 1, הרי שבמקרה שכזה "העונש המקסימלי הוא זה שצריך להוות נקודת מוצא בפני בית המשפט בבואו לבחון את העונש הראוי".  

            באת כח המאשימה טענה כי בנסיבות הענין, הואיל והנאשם 1 הורשע גם בהריגה וגם בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות ונהיגה ללא רשיון נהיגה, מן הראוי שבית המשפט יגזור עליו את העונש המקסימלי הקבוע בחוק, וכן מאסר על תנאי בגין עבירות אלימות ורכוש.

            כן ביקשה באת כח המאשימה לפסול את רשיונו של הנאשם 1 ולהטיל עליו פסילה על תנאי.

            בנוסף לאמור לעיל ביקשה באת כח המאשימה להפעיל כנגד הנאשם 1 את המאסר המותנה בן 3 חודשים שנגזר עליו בת.פ. (שלום עכו) 4523/03. [המוצג ת/61] וזאת במצטבר לעונש הנ"ל.

            עוד עתרה באת כח המאשימה לחייב את הנאשם 1 לשלם פיצויים למשפחת המנוח.

ו.          בהתייחסה לנאשם מס' 2 טענה באת כח המאשימה כי נאשם זה רדף, באירוע הראשון שהתרחש במטע הזיתים, אחרי מאלכ עם קרש בידו, עד שהשיגו והיכה בו. "בכך יש כדי ללמד על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו".  

ז.          באת כח המאשימה הדגישה כי גם ביחס לנאשם זה דחה בית המשפט את הטענה בדבר הגנה עצמית וקבע כי הנאשם לא היה בסכנה שאותה רצה להדוף אלא הוא רדף כדי לתקוף בעצמו. גם נאשם זה, כמו נאשם 1, שש אלי קרב ובקש להשתתף בנקמה.

ח.         באת כח המאשימה טענה כי תסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 2 נמנע מליתן המלצה כלשהי לגביו. ביחס לנסיבות האישיות המתוארות בתסקיר טענה באת כח המאשימה כי חיים קשים אינם תירוץ לעבור עבירות כה חמורות. הנאשם 2 לא עשה כל ניסיון אמיתי לשקם את עצמו או לשנות את דרכיו.